בדידות וחוסן המפקד – מבט מהקרב בוואדי בריך ברצועת הביטחון בלבנון

תאריך הצילום: 27 באוגוסט 1997
מקום: מפגש הוואדיות חלת-צלח-סעד ובריך מצפון לכפר קנטרה הריקנות של התמונה מטעה והדממה מכזבת. בדרום לבנון, ברצועת הביטחון בלבנון פעלו כוחות קטנים יחסית, בד"כ בפיקוד מפקד מחלקה ופלוגה, כאשר הם היו די לבדם בכל החלטה במהלך הפעילות ולדרגי הפיקוד שמעליהם לא הייתה יכולת השפעה מיידית, כפי שיש כיום בביטחון השוטף. במקרה הזה, מארב בפיקוד מ"פ של מחלקה 2 מהפלוגה הרובאית בגדוד 13, התמקם כ- 6 ק"מ ממוצב טייבה. ביומו השני של המארב, בבוקר ה- 28 באוגוסט 1997, הכוח נתקל בחמישה מחבלים המתין כשעה ורבע מזיהויים ועד שבשלו התנאים המבצעיים לפתיחה באש. חלק מהמחבלים שהיו בשטח ההשמדה נהרגו מיד, חלקם שהיו על השלוחה שממערב לכוח, תפס מחסה בתוך שיח גדול בו היו סלעים גדולים. במקביל להפעלת אש של כוח המארב ושל מסוקים לעבר המחסה של המחבלים, הופעלה על-ידי החטיבה המרחבית אש ארטילרית שגרמה לפריצתה של שריפה אדירה כק"מ מערבית לכוח. הכוח היה זה שבידו הייתה תמונת המצב הטובה ביותר, ולכן הדרגים הממונים לא כפו את החלטותיהם על הכוח. כוח המארב המשיך לבצע ירי לעבר המחבלים שהחלו לצאת מהמחסה, תוך התארגנות ליציאה מהעמדות לאור ההגעה הצפויה של האש לעבר הכוח. המ"פ ,שפיקד על הכוח, נתן פקודת חילוץ מיד עם התגברותה המהירה של האש והאיום שהציבה לכוח והכוח נחלץ מהעמדות כאשר כל מפקד עמדה (חמישה לוחמים) מפקד על החילוץ של הכוח שלו. חמישה לוחמים נהרגו בזמן החילוץ מהאש.