שנת פטירה: 2023
חיים אבירם נולד ב-20 בינואר 1949, בן לשרה ויוסף ואח לדוד, אסתר ונוני. את ילדותו בילה בשכונת קרית משה בפתח תקווה. הוא למד בבית הספר היסודי ״נצח ישראל בנים״ בפתח תקווה ואחר כך בתיכון דתי והיה חבר בבני עקיבא.
חיים התקבל תחילה לעתודה האקדמית ללימודי מתימטיקה ולשון, אבל בסופו של דבר התגייס לחטיבת גולני ומוין לפיקוד ולקצונה. במהלך קורס הקצינים איבד את אביו, יוסף, בהתקף לב. בצבא הכיר חיים את אהובת ליבו, יעל כתבן. במהלך הקשר ביניהם, נפצע חיים באופן אנוש בהיותו איש מילואים שפיקד על מעוז מול תעלת סואץ במלחמת ההתשה. למרות שנפגע באופן חמור באיברים חיוניים ונותר נכה, מעולם לא צמצם פעילות לנוכח מצבו הבריאותי, אלא להיפך.
חיים ויעל נישאו בחיפה ב-1970, בהיותו בעיצומם של טיפולים רפואיים ושיקומיים. חיים למד כלכלה וסטטיסטיקה וסיים את לימודיו בהצטיינות.
חיים עבד ככלכלן במשרד התחבורה ולאחר מכן בבנק ישראל. בהמשך הצטרף למכון הישראלי לתכנון ומחקר תחבורה, שהיה בחיתוליו. בשנת 1974 נולדה בתו האהובה הדר.
ב-1976, בתום ביצוע משימה שנטל על עצמו במסגרת שירות מילואים בהתנדבות, נפצע חיים קשה בראשו בתאונת דרכים, פציעה שהביאה לשישה ניתוחי ראש מורכבים, בארץ ובחו״ל.
ב-1978 זכה המכון במכרז של הבנק העולמי באקוודור, דרום אמריקה, והמשפחה היגרה לאקוודור והתגוררה בקיטו. זו הייתה הראשונה מבין נסיעות רבות ברחבי העולם. חיים השתלב בפרויקטים רבים באקוודור, פרו, בוליביה וונצואלה, כולל תכנון דרכים באזורים נידחים ותחבורה ציבורית וקנה שם של מומחה עולמי בתחום התחבורה.
המשפחה שבה לישראל ב-1984 ובנתה את ביתה בטבעון. ב-1986 אושפז חיים בשל בעיות הקשורות בפציעתו החמורה ועבר ניתוחים וטיפולים נוספים. עם החלמתו, שב לעבוד גם בארץ וגם בחו״ל, ובמקביל החל בלימודי התואר השני שלו בהנדסה אזרחית. ב-1989 נסע לברבדוס שבאיים הקריביים לפרויקט תחבורה, ובמהלך שנות התשעים עבד במדינות רבות אחרות, ביניהן פנמה וקוסטה ריקה. בסוף שנות ה-90 נסע עם בתו הדר לטיול גדול באקוודור, בפרו ובאיי גלפגוס, שבמהלכו ביקרו חברים רבים של חיים.
לאחר שסיים את לימודי התואר השני בהצטיינות, בתחילת שנות ה– 2000 החל ללמוד לדוקטורט בתכנון ערים. עבודת הדוקטורט שלו, בהנחיית פרופ׳ דניאל שפר, עסקה בהשפעתם של פרויקטים תחבורתיים על מחירי הקרקע והתבססה על מתודולוגיה ייחודית. לאחר סיום לימודי הדוקטורט בהצטיינות עזב חיים את המכון לתחבורה והקים, יחד עם חברו הטוב פרופ׳ שלמה בכור, את חברת א״ב פלאן, שמשרדיה היו בנשר.
באמצע שנות ה-2000 החל חיים לייעץ ולעבוד בפרויקטים של תכנון תחבורה באפריקה: הוא עבד במוזמביק, באנגולה, בדרום אפריקה, באוגנדה ובאתיופיה. במקביל עבד בפרויקטים מרכזיים בישראל. בין היתר, הרצה בקורסים למתכנני ערים מאפריקה וכן מדרום וממרכז אמריקה.
במהלך כל תקופת עבודתו פרסם חיים דו״חות ופרסומים מקצועיים חשובים אחרים, וזאת במקביל להתקדמותו האקדמית, ובין היתר לימד בטכניון כעמית הוראה בכיר. בהמשך הצטרף לסגל הבכיר של המכללה האקדמית כנרת. הוא ייסד את המחלקה לכלכלה וכיהן כדיקן המייסד של הפקולטה למדעי החברה והרוח. חיים ראה בטיפוח סטודנטים מן הפריפריה ומן החברה הערבית שליחות מיוחדת וחשובה. תלמידיו אהבוהו אהבת נפש ונועצו בו גם בענייניהם האישיים. חיים היה גם חבר במועצה להשכלה גבוהה ובוועדות שונות במכללה ומילא תפקיד חשוב בקידום מחקר איכותי בקרב הסגל והסטודנטים במכללה. הוא אהב מאוד לעבוד כשנופי הכנרת המרהיבים נפרשים מול עיניו.
חיים אהב מאוד לקרוא ולכתוב, ובנוסף לספריו המקצועיים – מבוא לכלכלה וגם כלכלה עירונית, שניהם בהוצאת רסלינג—הוציא לאור ספר סיפורים קצרים מהווי יהדות מזרח אירופה בהוצאת אופיר. הוא אהב מאוד גם לדוג והתיידד עם דייגים בכל מקום בעולם שבו שהה. חיים אהב מאוד לטייל ברגל, בעיקר בנופי עמק יזרעאל, אליו היה קשור. הוא אהב גם לשחות, ובשנת 2013 צלח את הכנרת. הוא היה איש בעל אופקים רחבים וידע כללי עמוק ומפתיע, התמצא בתחומים רבים, והיה מספר סיפורים ובדיחות באופן שאין שני לו, בשפה עשירה ובצחוק מתגלגל.
בשנת 2023 חלה חיים במפתיע ואושפז בבית החולים כרמל. הוא נפטר מקץ חודש וחצי במחלקת טיפול נמרץ, לאחר מאבק קשה והירואי במחלת ריאות נדירה. אור גדול הועם עם לכתו של חיים, איש נדיר וחד פעמי. תרומתו העצומה לאיכות החיים בכלל ולעולם תכנון התחבורה העולמי בפרט לא תסולא בפז. אך יותר מכך זה יזכרו אוהביו את ליבו האציל והטוב, צחוקו הצוהל, מסירותו ונדיבותו העצומות, חוכמתו הרבה והשמחה הגדולה שבה מילא את כל מי שפגש בדרכו. יהי זכרו הטוב והצדיק ברוך.