שנת פטירה: 2020
חגית נולדה ב 1941 ב"קונספסיון דל אורוגוואי" – עיר בפרובינציה בארגנטינה, באזור הגובל עם אורוגוואי. היא הצעירה למשפחה של 4 בנות, במשפחה מאד ענפה. אמה הייתה עקרת בית ולאביה היה איטליז. היא הלכה לבית ספר כללי, ובנוסף גם לבית ספר יהודי שהיה בעיקר מכין את הבנים לבר המצוה, ולדבריה – הבנות לא למדו שם הרבה. הוריה דיברו אידיש, אך היא דיברה ספרדית. כנערה הצטרפה לתנועת הנוער "החלוץ הצעיר" שהייתה שמאל די רדיקלי. בסוף התיכון עברה לבואנוס איירס ללמוד באוניברסיטה, לימודי ספרות ספרדית. בתקופה הזו התקשרה למפלגה הקומוניסטית, אך נמנעה מפעילות אקטיבית, ואף עזבה כשהבינה שהקומוניזם שינה דרכו. עד סוף חייה הייתה בעלת תודעה פוליטית עמוקה.
בסיום לימודיה הייתה מלחמת ששת הימים וחגית חשה אנטישמיות והחליטה לנסוע לארץ לבקר את אחותה, הגיעה ולא חזרה. היא הלכה לאולפן, למדה עברית והצטרפה לאחותה בקיבוץ. אביה נפטר מהתקף לב ואמה עלתה אחריה. בקיבוץ עבדה בחינוך המיוחד ואף חנכה ילד עם תסמונת דאון. בשל אהבתה את הספרנות הלכה לעבוד בחדר העיון של בי"ס חוקוק, ואז
התבקשה לעבוד כעוזרת לדוד בספרית המכללה. משם חזרה למטבח בקיבוץ. כשסורבה ללימודי עבודה סוציאלית, הלכה לעבוד בספרית אפעל, ואז החלה ללמוד ספרנות באוניברסיטת בר-אילן, והייתה מיועדת לנהל את ספרית אפעל. משום שלא סיימה את כול מטלותיה, ובגלל מחלתה של אחותה חזרה לקיבוץ, אז הוצע לה להחליף את דוד בניהול הספרייה במכללה. חגית עבדה בספריה משנת 1986 עד 2015, כ 30 שנה.
ההתחלה הייתה לה מאד קשה, כשעבדה לבדה בימים ובלילות ישבה לצד אמה החולה, לאחר זמן הצטרף אליה אלתר.
בתקופת ניהולה של חגית, הספרייה גדלה בשטחה, במספר הספרים שנרכשו, עברה תהליך מחשוב, ולצד כול אלו בלטה חגית כמנהלת צוות. האווירה המיוחדת בתוך הספרייה, רמת השירות הגבוהה, פתרון מחלוקות ושיתוף הצוות, כול אלו נזקפים לזכותה של חגית, שתיזכר כאישה צנועה, נדיבה, ואמיצה.