תאריך פטירה 12/03/2022
אילנה צפריר (ברזילי) בת כלימה שתחיה ושלמה ז"ל נולדה ב17 במרץ 1955 כשנתיים וחצי אחרי שתי אחיותיה התאומות דליה והדסה. על פי דליה היא הייתה ילדה מדהימה, מלאת שמחת חיים, עם תלתלים שובבים וקופצניים. היא הייתה ילדה מאד מסודרת, תולעת ספרים שהרבתה לפתור תשבצים. אחד עשרה שנים אחריה נולד אחיה אלי ואילנה היא זו שגידלה אותו, הלבישה, האכילה ושיחקה אותו.
אילנה למדה בתיכון רמלה-לוד ובכיתה י"ב הכירה את בוזי שהיה לה לאהבה גדולה ובמהלך מלחמת יום הכיפורים נפל במהלך תפקידו כשריונר. היא נשארה בקשר עם בני משפחתו. לימים כשהתחתנה עם יעקב צפריר האחיות של בוזי היו בחתונה והקשר המשיך עד יום לכתה.
לאחר הצבא עבדה בבנק כ 14 שנה ובעת ביקור חברות ילדות בקיבוץ אשדות יעקב איחוד, הכירה את יעקב צפריר אז היה בן 38. ריקי חברתה סיפרה כי ראשית הייתה באה לבקר אותה בקיבוץ ובהמשך באה רק בשביל צפריר. אילנה עברה לגור בקיבוץ בדצמבר 1988 וכחודש לאחר מכן היא וצפריר התחתנו במה שנקראה אז "חתונת העשור".
אילנה עבדה ראשית בהנהלת חשבונות בקיבוץ ובמפעל "לוג" ובהמשך עבדה כחשבת שכר במכללה האזורית כנרת שם יצרה חברים שליוו אותה גם בלכתה.
לאילנה וליעקב נולדו שלושה ילדים – קמה, עמר ותובל. אותם גידלו יחד בצורה מופתית. כל אחד השלים את האחר וידעו לאזן בין צחוק לרצינות, בין חינוך להשתטות ובין מסורת ושבירת גבולות. היה לה מאוד חשוב להעביר את המסורת שקיבלה בבית הוריה לילדים ולכן כל שישי (ולפעמים כבר החל מחמישי) עמלה שעות על הרגליים רק כדי להכין ממיטב המאכלים שיש לעדה הטריפוליטאית והמרוקאית להכין. השולחן תמיד היה ערוך למשעי, מלא וגדוש בהמון מנות כמו מפרום, קוסקוס (עם שני רטבים), חריימה, בקר ועוד… תמיד יעקב היה פותח את הארוחה בצחוק של "נראה שאין מה לאכול" כאשר השולחן היה מלא לגמרי. תובל מספר כי במרוץ השנים סיפרה לו כי רק לאחר שהרגישה שיצרה אצלם מספיק זיכרונות ילדות של מסורת מביתה הרגישה כי יכולה להירגע ולהשתחרר.
אילנה צפריר נפטרה כשבוע ימים לפני גיל 67, היא הייתה אישה חזקה, עצמאית ועם המון כבוד ואהבה לסובבים אותה. בלכתה השאירה אחריה 3 ילדים אהובים ואוהבים ונכדים אותה אהבה מאוד. אנחנו הילדים – קמה, עמר ותובל, תמיד נושאים אותה איתנו לכל מקום אליו נלך ואת הזיכרונות והעקרונות שהשאירה אצלנו נוקיר תמיד.